היה היה פעם, אי שם בכפר, חקלאי אחד חייכן ושמו דוד. היה לו שדה גדול-גדול וירוק-ירוק, שבו עבד בכל יום בשמחה. יום אחד, כשדוד עבד בשדה, חשב לעצמו: 'אני רוצה לגדל את התותים הכי-הכי מתוקים בעולם כולו!' אז הוא אסף במהירות פטיש כבד ומסמרים נוצצים, קרשים ארוכים וחזקים, ויריעות שקופות ובוהקות כמו זכוכית. ובעזרת הטרקטור האדום והחזק שלו, שהרעיש 'בום-בום-בום', בנה בחריצות בשדה בית גדול-גדול ושקוף-שקוף. ולבית המיוחד הזה, שכולו אור ושמש, קוראים 'חממה'!